כל מה שרציתם לדעת על דיני אימוץ ילדים

דיני אימוץ ילדים הינו אחד מהתחומים המשפטיים המורכבים ביותר מבחינה רגשית.
מטרתו של חוק אימוץ ילדים הינה אחת – לספק לקטין מעטפת משפחתית טובה, אשר תדאג לו ותספק באופן מיטבי את כל צרכיו.
טובתו של הילד תמיד תהיה בראש סדר העדיפויות של פסיקת בית המשפט בנוגע לאימוצו.

בשל המורכבות הרבה של דיני אימוץ ילדים בישראל קיימת חשיבות רבה להיעזר בשירותיו של עורך דין לענייני משפחה מקצועי ומיומן בתחום, שייתן לכל הצדדים המעורבים בעניין, ייצוג משפטי הולם.

בכתבה זו נסקור את הנקודות המהותיות בנושא האימוץ בארץ.

תוכן עניינים

דיני אימוץ ילדים

חוק אימוץ ילדים

חוק אימוץ ילדים (או בשמו "חוק האימוץ") נחקק בישראל בשנת 1981. החוק קובע, כי אימוץ ייעשה אך ורק על פי צו בית משפט, שהוגשה לו בקשה של הורה המעוניין לאמץ.
החוק מציין, כי אימוץ יתבצע רק במקרה שהוא לטובת הילד המאומץ.
בית המשפט ייקח בחשבן את זכויות הילד, את צרכיו ואת זכותו לחיים יציבים ובטוחים.
אם הילד המועמד לאימוץ הינו בגיל המתאים, הוא יישאל על דעתו לגבי האימוץ ומה שייאמר לבית המשפט יילקח בחשבון בעת ההחלטה אם להוציא עבורו צו אימוץ.

יובהר, כי כל הנאמר למעלה, מתייחס לאימוץ קטין מתחת לגיל 18.
מעל לגיל זה, ילד נחשב לבגיר ויכול להחליט עבור עצמו בנושא האימוץ.

עקרונות חשובים הקשורים לדיני אימוץ

  • עיקרון טובת המאומץ
  • עיקרון הנוגע לכשירותו של המאמץ, דהיינו: ההורה המיועד.
  • גיל ההורה המאמץ – הורה מאמץ חייב להיות מבוגר יותר מהילד, שאותו הוא מעוניין לאמץ, ב-18 שנים לפחות.
  • דת ההורה המאמץ – האימוץ אפשרי רק בין אנשים בני אותה דת.
  • תקופת מבחן לפני האימוץ הסופי – הילד המיועד לאימוץ ישהה בבית המשפחה המיועדת לפחות שישה חודשים על מנת לבחון את הקשר הנוצר בינו לבין בני משפחתו המיועדת.

קבלת הסכמה של המאומץ לתהליך האימוץ במשפחה הספציפית.

הליך האימוץ

ישנן שתי דרכים עיקריות לביצוע הליך האימוץ:

1. במקרה שההורה הביולוגי מסכים לאימוץ – מצב שבו אם מעוניינת למסור את ילדה לאימוץ בשל סיבות שונות, כמו למשל: חוסר יכולת לגדלו כראוי.
במקרה כזה בית המשפט מקבל את הסכמת ההורה לאימוץ, בתנאי שההסכמה ניתנת מתוך מודעות מלאה למשמעותה.
יש להמתין 7 ימים לאחר הלידה לפני המסירה לאימוץ, אלא אם כן קיימת סכנה לביטחון הילד, לבריאותו או לבריאות האם.
על עובד סוציאלי, הנמצא בקשר עם האם, להסביר לה את כל המידע הקיים בקשר לאימוץ ולתת לה הזדמנות לשנות את דעתה או לחשוב על דרך כלשהי שבה כן תוכל לגדל בעצמה את הילד.

2. במקרה שבו זהותו של ההורה השני אינה ידועה – מצב שבו האם מעוניינת למסור את הילד לאימוץ ואינה חושפת לרשויות את פרטי האב.
בסיטואציה זו יכול לקרות שרק בדיעבד לאחר האימוץ יכול להיוודע לאב על לידת התינוק ומסירתו לאימוץ ללא ידיעתו. לכן, נושא מסירת פרטי ההורה השני, הוא אחד הנושאים המורכבים ביותר בנושא האימוץ.

החוק בישראל אינו מעוניין שיווצר מצב, שבו הורה אחד אינו מעוניין בגידול הילד, אך ההורה השני מעוניין לגדל אותו. חוק האימוץ מחייב את העובד הסוציאלי להשקיע את כל המאמצים לאיתור ההורה השני, מלבד במקרים מיוחדים, כי עצם האיתור יכול לסכן את חייו של ההורה או של הילד. זאת ועוד, גם במקרה של ילד שנולד מאונס או מגילוי עריות או כאשר יש ראיות לכך שההורה השני יודע על ההיריון ואינו מעוניין כלל בילד.

הכרזת ילד כבר אימוץ

הכרזת ילד לבר אימוץ נעשית במצבים הללו:

  • כאשר שני ההורים נפטרו
  •  כאשר האפוטרופסות על הילד נשללת מהוריו
  •  במקרה של תינוקות נטושים

כשהורי הילד אינם מקיימים את חובותיהם ההוריות, הילד סובל מהזנחה או לא מטופל כלל, גדל אצל הורים המכורים לסמים או לאלכוהול וכדו'.

לאחר שבית המשפט מוציא צו המכריז על ילד כבר אימוץ, מתחילים בהליך חיפוש עבור משפחת אומנה במטרה למצוא לו בעתיד משפחה מאמצת.

מינוי אפוטרופוס

לבית המשפט יש סמכות למנות אפוטרופוס לילד מתחת לגיל 18 שמועמד לאימוץ.
תפקיד האפוטרופוס הוא לייצג את האינטרסים של הקטין ולא של אף גורם אחר. תפקידו לדאוג שטובתו של הילד תהיה במוקד הטיפול בו.
לעמדת האפוטרופוס בכל הקשור לטובת הילד יש משקל רב בבית המשפט.

צו אימוץ

התוקף הרשמי של האימוץ הינו מיום מתן צו האימוץ.
צו אימוץ קובע על פי חוק, כי מעתה קיים קשר הורי בין ההורה המאמץ לילד המאומץ.
מאותו הזמן מחויב ההורה המאמץ לדאוג לרווחתו ולטיפולו המסור של הילד שניתן לחזקתו.
במסגרת צו האימוץ יכול בית המשפט להורות על צמצום או ניתוק מלא של הקשר בין ההורה הביולוגי של הילד לילדו שאומץ במשפחה החדשה –
זאת, ככל שהוראה זו משמעותית לטובת הילד.

אימוץ פתוח לעומת אימוץ סגור

בתהליך של אימוץ פתוח – הקשר של המאומץ עם הוריו הביולוגיים אינו מנותק והם יכולים להיפגש ביניהם.
אימוץ מסוג זה אפשרי כאשר יש קשר של הבנה ותקשורת תקינה בין ההורים הביולוגיים להורים המאמצים.
אימוץ זה נחשב לחריג ובית המשפט מאפשרו רק במקרים נדירים ובנסיבות יוצאות דופן.

בתהליך של אימוץ סגור – שהוא זה המקובל יותר – ישנו ניתוק מוחלט בין הילד המאומץ להוריו הביולוגיים.
הקשר המשפטי בין ההורים הביולוגיים לילדם מבוטל ובמקומו נוצר קשר משפטי חדש בין ההורים המאמצים לבין המאומץ.

אימוץ סגור שומר על שני סוגים של זיקות בין ההורים הביולוגיים לבין ילדם

האחת – דיני איסור והיתר לענייני נישואין / גירושין. האימוץ אינו פוגע בדינים אלה כדי למנוע מצבים של גילוי עריות ונישואים בתוך המשפחה.
השנייה – דיני ירושה – המאומץ יורש את הוריו הביולוגיים.
לאחר גיל 18 יכול הילד המאומץ, שמעולם לא נפגש עם הוריו, לגשת לשירות למען הילד ולבקש לפתוח את תיק האימוץ שלו.

אימוץ ילדים מחו"ל

אימוץ ילדים מחו"ל מתבצע בהתאמה לקווים העיקריים חוק האימוץ הנהוג בארץ.
האימוץ מחו"ל מתבצע ע"י עמותות הרשומות כחוק בישראל באישור משרד הרווחה בארץ.
זוגות, המעוניינים לאמץ ילד מחו"ל, צריכים לפנות לאחת מהעמותות הללו. העמותה בה בחרו תבדוק האם הם עומדים בקריטריונים לאימוץ בחו"ל, כמו: היעדר רישום פלילי, מסוגלות הורית תקינה ומצב משפחתי ורפואי תקין. אם יימצאו כשירים לאימוץ, תשלח העמותה בקשה לרשות המוסמכת במדינה שממה מעוניינים ההורים לאמץ, וזו תתחיל לפעול באיתור ילד המתאים לאימוץ.

ככל שנמצא ילד, המתאים לדרישות בני הזוג המאמצים, על העמותה להשיג עבור ההורים המאמצים אישור משר הפנים לצורך כניסתו לארץ.
משהגיע הילד למשפחתו בארץ, עוקבת העמותה אחר, השתלבותו במשפחה ואחר תהליך גידולו והתפתחותו.
במידה וכל הדרישות הרלוונטיות ע"י החוק לטובת הילד הן לשביעות רצון העמותה, ההורים המאמצים וכן לטובת הילד – יעניק להם בית המשפט צו אימוץ כחוק.